האתיקה תעבור מתוך דאגה היקפית שיקול מרכזי ולכן תהפוך לנושא המחקר.
בעידן הדיגיטלי, אתיקה-יותר מעלותו-תהפוך אילוץ דומיננטי על חוקרים. כלומר, בעתיד, נוכל להיאבק פחות עם מה ניתן לעשות יותר עם מה צריך להיעשות. כפי שזה יקרה, אני מצפה כי הגישה מבוססת הכללים של מדעני חברה לבין גישת אד-הוק של מדעני נתונים תתפתחנה לכיוון משהו דומה העקרונות מבוססי ניגש המתואר בפרק 6. אני גם מצפה כי אתיקה הופכת מחקר בולט יותר אילוץ, היא תהפוך לנושא של המחקר עצמו. ב הרבה באותו אופן שבו חוקרים חברתיים כעת להקדיש זמן ואנרגיה כדי לפתח שיטות חדשות המאפשרות הערכות זולות יותר ומדויקות יותר, אני מצפה שגם אנחנו נשקוד על פיתוח שיטות שאינן יותר אתיים ואחראי. שינוי זה יקר לא רק בגלל חוקרים אכפת אתיקה כמטרה, אלא גם משום שחוקרים אכפת אתיקה כאמצעי מחקר חברתי.
דוגמא למגמה זו היא המחקר על פרטיות הפרש (Dwork 2008) . תאר לעצמכם, למשל, בית חולים רשומי בריאות מפורטת וחוקר רוצים להבין את דפוסי הנתונים. אלגוריתמים פרטיים דיפרנציאלי לאפשר לאנשים לבצע שאילתא על רשומות בריאות כדי ללמוד על דפוסי המצרפי (למשל, אנשים שמעשנים נוטים יותר לחלות בסרטן) תוך מזעור הסיכון ללמוד משהו על המאפיינים של כל אדם בפרט. פיתוח אלה סוג של אלגוריתמים-שמירה על פרטיות הפך שטח פעיל של מחקר; לראות Dwork and Roth (2014) לטיפול אורך הספר. פרטיות הפרש היא דוגמא של קהילת המחקר לוקחת אתגר מוסרי, והפיכתו פרויקט מחקר, ולאחר מכן התקדמות על זה. זהו דפוס כי אני חושב שאנחנו יותר ויותר נראה באזורים אחרים של מחקר חברתי.
ככח של חוקרים, לעתים קרובות בשיתוף פעולה עם חברות וממשלות, ממשיך לגדול, זה יהיה קשה יותר ויותר, כדי למנוע בעיות אתיות מורכבות. זה כבר הניסיון שלי כי מדעני חברה רבים ומדעני נתונים להציג סוגיות אתיות אלו לביצה כדי להימנע. אבל, אני חושב כי ההימנעות תהפוך בלתי נסבלת יותר ויותר כאסטרטגיה. אנחנו, כקהילה, יכולים רק לטפל בבעיות אלה אם אנחנו לקפוץ פנימה מתמודדים איתו עם היצירתיות ומאמץ שאנו מחילים על בעיות מחקר אחרות.