סקרים הם לא בחינם, וזה אילוץ אמיתי.
עד כה, בדקתי בקצרה במסגרת שסך כל הטעות בסקר, אשר כשלעצמו הוא נושא טיפולים אורך הספר (Weisberg 2005; Groves et al. 2009) . למרות במסגרת זו היא מקיפה, זה בדרך כלל גורם לחוקרים להשמיט גורם חשוב: עלות. למרות העלות-אשר ניתן למדוד על ידי זמן או כסף-הוא זכה להתייחסות מועטה במפורש על ידי חוקרים אקדמיים, זה אילוץ אמיתי כי נתעלם תוך סיכון שלנו. למעשה, דגימות ראיון חוקרי סיבה של אנשים ולא לכלל אוכלוסייה היא לחסוך כסף. לפיכך, העלות היא יסוד לתהליך של מחקר סקר (Groves 2004) . מסירות נחרצות כדי צמצום טעויות תוך הוזלת התעלמות מוחלטת לא תמיד האינטרס שלנו.
המגבלות של אובססית צמצום השגיאה מומחשות על ידי מחקר הציון של סקוט Keeter ועמיתיו (2000) על ההשפעות של פעולות שדה יקרות על מנת להפחית אי-השבה סקרים טלפוניים. Keeter ועמיתיו רצים שני סקרים סימולטני, אחד באמצעות הליכים "רגילים" ואחד באמצעות הליכים "קפדניים". למרות הנהלים "הקפדניים" עושים לייצר שיעור נמוך יותר של אי-שבה, הערכות ממדגמים הן היו בעצם אותו הדבר. עם זאת, ההליכים "הקפדניים" יעלו בערך כפליים ולקחו 8 פעמים כל עוד. האם אנחנו יותר טובים עם 2 סקרים סבירים או 1 סקר וטהור? מה לגבי 10 סקרים סבירים או 1 סקר וטהור? מה לגבי 100 סקרים סבירים או 1 סקר וטהור? בשלב מסוים יתרונות עלות חייבים להכריע חששות מעורפלים, הלא ספציפיים על איכות.
רבי ההזדמנויות שנוצרו על ידי בעידן הדיגיטלי אינם על יצירת ערכות כי יש כמובן שגיאה נמוכה. במקום זאת, ההזדמנויות האלה הן על יצירת הערכות זולות יותר ומהירות יותר, אבל אולי עם שגיאות כי כרגע גבוהים או יותר למדוד. כפי שרבי הדוגמות בפרק זה ייראו, חוקרים שמתעקשים אובססיה נחרצת עם צמצום טעויות על חשבון ממדים אחרים של איכות הולכים להחמיץ הזדמנויות מרגשות. על רקע זה על מסגרת שגיאת סקר הכוללת, נפנינו עתה לשלושה תחומים עיקריים של העידן השלישי של מחקר סקר: גישות חדשות לייצוג (סעיף 3.4), גישות חדשות מדידה (סעיף 3.5), ואת האסטרטגיות חדשות עבור שילוב סקרים עם עקבות דיגיטליות (סעיף 3.6).