האתיקה תעבור מתוך דאגה היקפית שיקול מרכזי ולכן תהפוך לנושא המחקר.
בעידן הדיגיטלי, האתיקה תהפוך לנושא מרכזי יותר ויותר בעיצוב המחקר. כלומר, בעתיד, אנחנו נלחם פחות עם מה אפשר לעשות ועוד עם מה צריך לעשות. במקרה כזה, אני מצפה שהגישה המבוססת על כללים של מדענים חברתיים וגישה אד-הוק של מדעני נתונים תתפתח למשהו כמו העקרונות מבוססי המתואר בפרק 6. אני גם מצפה כי ככל שהאתיקה תהפוך למרכזית יותר ויותר, לגדול כנושא מחקר מתודולוגי. בדומה לאופן שבו חוקרים חברתיים מקדישים זמן ואנרגיה לפיתוח שיטות חדשות המאפשרות אומדנים זולים ומדויקים יותר, אני מצפה שגם נפעל לפיתוח שיטות אתיות יותר. שינוי זה יקרה לא רק משום שהחוקרים דואגים לאתיקה כמטרה, אלא גם משום שהם דואגים לאתיקה כאמצעי לניהול מחקר חברתי.
דוגמה למגמה זו היא המחקר על הפרטיות הדיפרנציאלית (Dwork 2008) . תארו לעצמכם, למשל, בבית החולים יש רשומות בריאות מפורטות וכי החוקרים רוצים להבין את הדפוסים בנתונים אלה. אלגוריתמים פרטיים נפרדים מאפשרים לחוקרים ללמוד על דפוסים מצטברים (למשל, אנשים המעשנים נוטים יותר ללקות בסרטן) תוך מזעור הסיכון ללמוד משהו על המאפיינים של אדם מסוים. הפיתוח של אלגוריתמים אלה לשמירת פרטיות הפך להיות תחום פעיל של מחקר; ראה Dwork and Roth (2014) עבור טיפול באורך הספר. הפרטיות הדיפרנציאלית היא דוגמה לקהילת המחקר המאתגרת אתגר, להפוך אותה לפרויקט מחקר, ולאחר מכן להתקדם בו. זהו דפוס שלדעתי נראה יותר ויותר בתחומים אחרים של מחקר חברתי.
כמו כוחם של חוקרים, לעתים קרובות בשיתוף עם חברות וממשלות, ממשיך לגדול, זה יהיה קשה יותר ויותר כדי למנוע בעיות אתיות מורכבות. זה היה הניסיון שלי, כי מדענים רבים מדענים נתונים נתונים אלה נושאים אתיים כמו ביצה יש להימנע. אבל, אני חושב כי הימנעות יהפכו יותר ויותר בלתי נסבל כאסטרטגיה. אנו, כקהילה, יכולים לטפל בבעיות אלה אם אנחנו קופצים פנימה ומתמודדים עם היצירתיות והמאמץ שאנו חלים על בעיות מחקר אחרות.